פסק-דין בתיק ת"א 7057-05

1.         התביעה דנן הוגשה בשנת 2005, והועברה לטיפולי במחצית השניה של שנת 2008. מדובר בתביעה העוסקת בעיקר בשאלת סיווגו של מוצר לצרכי מס קניה. התיק הועבר אליי עם הסכמה למתווה דיוני שקיבלה תוקף של החלטה (ע"י המותב הקודם) ב-6.3.06.

2.         זמן רב הוקדש לעניינים הקשורים בהליכים המקדמיים אשר הגיעו עד מותב תלתא של בית המשפט העליון (ראו פסק דינו מ-9.2.10 ברע"א 10144/06). כמו כן, במהלך ההליכים היו התפתחויות חקיקתיות שהביאו לכך שבצמתים שונים נבחנו אפשרויות פשרה. דא עקא, שהמאמצים בכיוון זה לא ייתרו את הצורך בהליכים משפטיים מרובים.

3.         משלא הושגה פשרה הובאו ראיות וכן הוגשו ונשמעו סיכומים לגבי עניינים שהועמדו להכרעה בשלב הראשון.

4.         ב"פסק דין חלקי והחלטה" מ-13.12.11 זכה כל צד במקצת תאוותו אך איש לא זכה בכולה. התובעת זכתה בכך שהמוצר סווג בהתאם לטענותיה. הנתבעת זכתה בעניין הקשור לטענת ההתיישנות שהעלתה.

            בסעיף האחרון שם הומלץ לצדדים לפעול לסיום ההליכים ולייתר הצורך להמשיך בהם, אך ניתנו הוראות להמשך הדרך למקרה שבכל זאת יישאר צורך  בהליכים נוספים.

5.         בעקבות מה שצוין לעיל באו הצדדים בדברים אך ביקשו לקבוע קדם משפט לאחר הפגרה לצורך הסדרת מה שיישאר נחוץ להמשך הדרך.

6.         בקדם משפט שהתקיים ב-20.9.12 נמסר דיווח עדכני ונרשמו הדברים הבאים:

"לנוכח העובדה שבשלב זה הוגש ערעור של התובעת לבית המשפט העליון בנושא ההתיישנות (ע"א 1000/12) הקבוע שם לדיון ליום 30.5.13 יחד עם הצהרת ב"כ הנתבעת כי בכוונתה לערער על הענין הנוסף שהוכרע בתיק דנן עם תום ההליכים בתיק, נשמעה הצעה של בית המשפט להמתין לסיום ההליכים בבית המשפט העליון תוך שלאחר מכן ניתן יהיה להגיש תביעה מתאימה שתכלול את כל מה שיעמוד על הפרק. בפרק הזמן שעד אז ניתן יהיה להסדיר ולבחון גם את מה שממילא הצדדים בוחנים בשלב הנוכחי. זאת גם בהתחשב בכך שב"כ התובעת הצהירה כי מכל מקום התובעת תגיש תביעה כספית נוספת. ב"כ התובעת מדגישה כי לדעתה כל ערעור שיוגש מטעם הנתבעת יהיה ערעור שמוגש באיחור ויהיה מקום לסלקו על הסף בשל כך. ב"כ הנתבעת מציין כי אם תהיה הסכמה מצד התובעת להמתין לתוצאות הערעור, כי אז יוגש ערעור הנתבעת כבר בשלב הנוכחי, תוך שהוא ער לכך שהתובעת תתנגד לו בשל מועד הגשתו ושהנתבעת לא תשפר את מצבה הדיוני במובן זה".

7.         לאחר הדברים שצוטטו לעיל נקבע מתווה כדלקמן:

" בהמשך למה שנרשם לעיל, נבחן כל אפשרות להסכמות, ולמקרה שלא תהיינה כאלה ותעמוד על הפרק שאלת עצם המשך ההליכים בתיק דנן ושאלת מסלולם למקרה שהם יימשכו כאן וגם שאלת ההוצאות לגבי מכלול ההליכים שעד כה (בין אם ההליכים בתיק דנן  יימשכו, ובין אם לאו), מוסכם כי הנתבעת תודיע עמדתה לענין כל מה שקשור בהמשך ההליכים ולענין ההוצאות עד ליום 31.10.12, כי התובעת תשיב למה שתגיש הנתבעת ותטען כל מה שתמצא לנכון עד ליום 15.11.12, ולנתבעת תהיה זכות תשובה לתשובה תוך 10 ימים מקבלתה".

8.         מתברר שמאז קדם המשפט הנ"ל לא הושגו הסכמות ולפיכך הגישו הצדדים          (ב-31.10.12, ב-14.11.12 וב-25.11.12) מסמכים בדבר עמדותיהם לגבי מה שראוי כי ייקבע בשלב הנוכחי.

9.         עמדת התובעת היא כי יש להביא ראיות ולדון עתה בעניין שאליו התייחס ההסדר הדיוני מ-6.3.06. לטענתה, ערעורה התלוי ועומד בבית המשפט העליון והערעור שהנתבעת הודיעה כי תגיש לגבי מה שכבר הוכרע (אשר התובעת טוענת כי דינו להידחות על הסף בשל איחור בהגשתו) אינם מצדיקים שלא להמשיך כבר עתה בהליכים שעל הפרק בבית המשפט המחוזי. התובעת מציינת כי למקרה שיוחלט על המשך ההליכים כאן אין היא עומדת על פסיקת הוצאות לזכותה כבר עתה, ואולם  למקרה שיוחלט להפסיק ההליכים כאן עכשיו, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בהוצאות בסכום משמעותי בגין ההליכים שעד כה.

10.       במסגרת מה שהגישה הנתבעת ניתן הסבר מדוע לא השיגה עד כה על עניין הסיווג (בשל כך שטרם הסתיימו ההליכים כאן) ומציינת כי תגיש ערעור בקשר לכך עם תום ההליכים בבית משפט זה. בהמשך לכך ובכלל, הנתבעת סבורה כי מתאים לסיים ההליכים בשלב הנוכחי ולאפשר הליכים עדכניים בהתאם להתפתחויות שתהיינה בקשר לערעורים שבהם מדובר. זאת בעיקר בשל החשש מפני הליכים מיותרים או כפולים. לעניין זה מציינת הנתבעת כי "ככל שיתקבל ערעור הנתבעת בשאלת הסיווג, הרי שההליך שיתנהל בפני בית משפט נכבד זה בשאלת עמידת הנתבעת (צ"ל: התובעת - ר.י.) בתנאי חוק מיסים עקיפים יהיה מיותר" (סעיף 4 להודעה שהגישה ב-31.10.12). 

על אף עמדתה הנ"ל סבורה הנתבעת כי בשל עמדת התובעת אין מנוס מהמשך ההליכים כאן עתה.

לעניין ההוצאות אם ההליכים כאן לא יימשכו בשלב הנוכחי טוענת הנתבעת כי יש מקום לחייבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד "בשיעור סמלי בלבד" (סעיף 4 להודעה שהגישה ב-31.10.12 וסעיף 15 לתשובה שהגישה ב-25.11.12).

11.       לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי בשלב הנוכחי יש למחוק את מה שנותר מן התביעה דנן תוך שיחול מה שצוטט לעיל בסעיף 6, באופן שלאחר סיום מכלול ההליכים בבית המשפט העליון ניתן יהיה להגיש תביעה עדכנית שתכלול כל מה שיעמוד על הפרק. עם זאת, יש מקום לפסוק לזכות התובעת בשלב הנוכחי הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של ממש בגין ההליכים שעד כה .

12.       בראש ובראשונה יש לומר כי טועה הנתבעת בסוברה כי עמדת התובעת כשלעצמה מחייבת המשך ההליכים שעל הפרק. אכן, לצורך מהלך דיוני מוסכם נדרש ששני הצדדים יסכימו לו. ברם, אי הסכמה של צד אחד אינה חוסמת את בית המשפט מלהחליט כפי שמתאים בנסיבות המקרה שלפניו. אדרבה, בית המשפט אמור וצריך  להחליט כך אפילו במצב שבו שני הצדדים מסכימים ואף עותרים לכך שיפעל באורח שונה. זאת בשל חובת בית המשפט שעניינה "ניצול מיטבי של הזמן השיפוטי שהינו המשאב היקר ביותר של הרשות השופטת" המחייבת שלא לבחון כל עניין "אך ורק על רקע האינטרסים של בעלי הדין בתיק המסוים, אלא על בית המשפט לשקול אף את האינטרס הקיבוצי של כלל המתדיינים ולמעשה את האינטרס של כלל הציבור" (ראו החלטת כב' הנשיא גרוניס ברע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (מ-14.9.05) אשר ממנה גם הובאו הציטוטים וראו גם ההפניות הרבות שבמסגרתה).

13.       בהמשך לכל שנאמר אני סבור שבמקרה דנן טעמים מערכתיים מצדיקים ואף מחייבים תוצאה כנ"ל, אשר איננה פוגעת במי מן הצדדים ואשר יש בה להביא לכך שיינקטו הליכים שיהיו נחוצים רק לאחר שיהיה ברור מה המצע המשפטי העדכני שעל רקעו הם מתנהלים. בפרשת הדרכים שתוארה לעיל יש להורות כך אפילו היה מדובר במצב כזה (שאינו קיים כאן) שבו שני הצדדים היו מעוניינים להמשיך בהליכים כאן כפי שהם. זאת בשל שאם יימשכו ההליכים הרי שהם יתנהלו על בסיס נתונים השרוי בספק, הם גם עלולים להתברר כהליכים מיותרים לחלוטין וכבר עתה ברור כי יבואו בעקבותיהם הליכים נוספים (תביעה כספית חדשה שהתובעת כבר הצהירה שתגיש (כמצוטט לעיל בסעיף 6) ואולי עוד). על כגון דא נאמר כי "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי (פסק דין       מ-11.2.01; כב' המשנה לנשיא ש' לוין) וראו גם רע"א 8327/05 הנ"ל).

            אכן, אני ער לכך שבמקרה דנן נראה כאילו ננקט צעד מרחיק לכת כדי לפעול בהתאם לאמות המידה הנ"ל, שכן מדובר במעין מחיקה של יתרת התביעה. עם זאת, בית המשפט מוסמך ונקרא למחוק אפילו תביעות שלמות ואפילו בנסיבות של חוסר מעש "פאסיבי" (תקנה 156 לתקסד"א). בהמשך לכך ועל רקע כל שנאמר לעיל בוודאי שניתן למחוק שיירי תביעות כשהחשש הוא לא רק מפני חוסר מעש "פאסיבי" - שמחירו מסתכם בתפיסת מקום במדפי בית המשפט (ובימינו רק בתפיסת מקום וירטואלי במחשביו) - אלא מפני מהלכים אקטיביים העלולים לגרום לאבדן זמן שיפוטי רב ויקר. ככל שהדבר נחוץ ניתן לגייס לשם כך גם את הסמכות הטבועה או הסמכות הטבעית של בית המשפט להורות כפי שראוי בנסיבות הספציפיות שלפניו וכדי למלא את חובותיו לניצול מיטבי של הזמן השיפוטי. על סמכות זו נאמר ע"י בית המשפט העליון (מפי כב' השופט מ' חשין):